אשת החודש - קלרי רוזנברג ז"ל

קבלו את אשת החודש שלי!

קלרי רוזנברג, בת 88, אם לשניים, סבתא לשלושה נכדים, ושמונה נינים. אלמנה בשנית.

ניצולת שואה, אם שכולה, אישה יפה ואופטימית שאהבתה הגדולה היא - החיים.

#נשיות_פורצת_דרך_העדשה

כל אישה שאני פוגשת מרתקת אותי, מרגשת אותי ומעוררת בי השראה גדולה.

אבל יש נשים בודדות שגורמות לי להחסיר פעימה. זה קרה לי כשפגשתי לראשונה את קלרי, אישה יפה עם עיניים מחייכות, המתבוננת בדרך יוצאת דופן על החיים וכך מאפשרת לעצמה לחיות בשמחה ובהנאה למרות כל מה שעברה בחייה.

בדרכי לפגישה בביתה של קלרי התרגשתי מאוד. חיכיתי בקוצר רוח להכיר אישה שבסיפור חייה המורכב נותנת כל כך הרבה השראה – אישה חכמה וטובת לב, שנהנית מהנשיות שבה, ולי יש את הזכות לתעד.

כשהגעתי לביתה, קלרי ירדה לקראתי בקלילות במדרגות, אישה יפה ומטופחת, עם פנים מאירות וחיוך גדול, שתינו הרגשנו נלהבות מהמפגש. קלרי שמחה שהגעתי ומיד לקחה אותי לסיור בביתה היפה שבכל פינה תמונה משפחתית או חפץ יקר לליבה. על הקירות רקומים גובלנים עבודת ידיה.

ארון הבגדים היה מרשים וצבעוני, המקושט בבגדים שקלרי תפרה בעצמה. היא מקפידה ללבוש רק בגדים בגווני פסטל, כאלו שמשמחים אותה.

קלרי סיפרה לי על סדר היום שלה שמתחיל בחמש בבוקר במקלחת, טיפוח העור בקרמים מכף רגל ועד ראש, היא מתלבשת יפה ומתאפרת, עושה התעמלות בוקר, וכך מברכת את היום החדש.

ואז התיישבנו, אני הקשבתי בשקיקה לסיפור חייה המרתק, כאילו קראתי ספר שלא יכולתי להניח לרגע.

קלרי נולדה ברומניה, בבית חם ואוהב, מלא שמחה. אמה הייתה אישה טובה, שמחה וחברותית, אשר חינכה אותה ואת אחיותיה לטיפוח ומודעות גבוהה למראה החיצוני.

קלרי סיפרה לי בכאב איך השתנו חייה כשהייתה בת עשר, כשהאנטישמיות התחילה לחלחל, על תקופת מלחמת העולם השנייה ועל היום שלקחו את אביה לעבודות פרך. הרעב והעוני היו קשים מנשוא.

קלרי לא תשכח את היום בו אמה בכתה ואמרה "אני מצטערת, היום אין לי ירקות להכין מרק". הייתה להם אמונה ותקווה שיצליחו לברוח מרומניה דרך הונגריה לישראל, אך לאחר ארבעה ניסיונות כושלים, התייאשו ונשארו ברומניה בעוני קשה.

בגיל 18 קלרי נישאה לראשונה לבן זוג טוב ואוהב.

בגיל 30 עלו ארצה עם שני ילדיהם לירושלים ובמשך עשרים שנה עבדה בבתי הקפה הראשונים בעיר.

אז קלרי בת 42, החיים התנהלו כסדרם עד שהגיעה מלחמת יום הכיפורים ולקלרי קרה הגרוע מכל. בנה שהיה מפקד טנק נהרג במלחמה.

קלרי מספרת על ההתמודדות עם הכאב. על הגעגועים לבנה ועל הרגעים בהם היא מנשקת את תמונות בנה ובוכה. על הידיעה שאין טעם לשבת ולבכות כי זה לא ישנה את הגורל ובנה לא ישוב. היא ידעה שהיא צריכה להמשיך הלאה, לחיות וליהנות ממה שיש לה בחיים ולא לבכות על מה שהלך ולא ישוב לעולם.

וכך, החיים ממשיכים, ובגיל 49 קלרי מתמודדת עם אובדן נוסף: בעלה האהוב נפטר מדום לב. למרות הכאב והעצב, קלרי לא מוותרת על החיים - הם מתנה בשבילה.

קלרי אישה אופטימית, יפה ומחוזרת ולאחר חמש שנים נישאת בשנית לבעל נפלא ואוהב. למרבה הצער, לאחר חמש שנים של נישואים מאושרים הוא נפטר ממחלה קשה.

ומאז, קלרי חיה לבדה, למרות החיזורים היא החליטה לוותר על חיי הזוגיות וליהנות ממה שיש, משפחה חמה ואוהבת שהיא האושר הגדול בחייה. היא בוחרת ליהנות מהדברים הקטנים והנפלאים שיש לעולם להציע, ביניהם מוסיקה טובה, קריאת ספרים ברומנית ותיאטרון.

כשהגענו לשלב בחירת הקלפים, קלרי בחרה בקלף "הפרטים הקטנים", כפי שבאופן מדויק כל פרט בלבוש שלה שזור בצורה מושלמת עם האחר.

קלף הפנטזיה שבחרה הוא: "תמיד אישה" המתאר את האישה שהיא, תמיד מטופחת ואלגנטית בסטייל מושלם ועל זמני.

לקראת יום הצילומים התאמנו את הסטייל שקלרי תרגיש בו הכי נוח, סטייל של אישה עם נוכחות המודעת לנשיות שבה, בחרנו את הצבע האדום מלא התשוקה והאנרגיה לחיים. סטייל מוקפד ומדויק שיתעד את החוויה הנשית העוצמתית שקלרי חווה כל יום בחייה.

ואז הגיע יום הצילומים. את סט הצילום עיצבתי בגוון ורוד המשקף את השקפת עולמה האופטימי, הוספתי תחרת וינטג' לבנה שתעמיק נשיותה, ולצלילי שירי אהבה משנות השישים, שגם אני כל כך אוהבת, קלרי הגיעה. בשמלה לבנה, פנים קורנות וחיוך כובש. אני התאהבתי..

ולצלילי מוסיקה רומנטית נכנסנו לסטודיו, קלרי התמסרה למצלמה בטבעיות, כאילו הייתה דוגמנית כל חייה, תוך כדי תנועה היא שרה ואני מתעדת את יופייה הנצחי המוכיח כי אישה היא פרח רב עונתי, בעל חיי נצח, אם רק תבחר בכך.

נשים יקרות,

אני מאמינה שלכל אחת מאיתנו יש את סיפור חייה, השאלה היא, מה את מספרת לעצמך כל יום, ובמה את בוחרת להתמקד בסיפור חייך...

תודה רבה קלרי יקרה על השתתפותך בפרויקט החשוב הזה. נתת השראה גדולה לכולנו בזכות כוחך, יופייך והאופטימיות שבך.

קרן נוטלס - מלווה נשים לשינוי חיובי באמצעות צילום.

מנחה סדנאות לעוצמה נשית.